צאו לי מהצלחת! 10 דברים שעשיתי כדי להוציא אנשים מהצלחת שלי 

בעבר כשמישהו היה מתערב לי בצלחת זה מאד עיצבן אותי.

אנשים שהעירו לי על הכמות, סוג המאכלים וכדומה שאני אוכלת עם משפטים כמו: 'את כל הזמן רק אוכלת', 'זה לא בריא', 'אולי מספיק?!'  ועוד - שיגעו אותי. ושלא נדבר על הצמחונים, טבעוניים ומאמצי התזונות הייחודיות למיניהן שהיו חייבים להסביר לי למה מה שאני אוכלת הוא לא בריא או מה עושים לחיות המסכנות דווקא באמצע הביס שלי.

מבחינתי זו הייתה חדירה לפרטיות, התנשאות ופשוט חוצפה! הלא כך?
מה הם לא רואים שזה מביך? הם לא מבינים שזה לא עניינם? ובכלל, מה הם חושבים שאני לא יודעת? ושאם הייתי יודעת איך לשנות או להפסיק לא הייתי עושה את זה?

ועל כל אלה התווסף התסכול של התגובה שלי. הבנתי שאני לא האדם שאני רוצה להיות. נהייתי קטנה וחסרת אונים פתאום, אם כבר הייתי עונה להם זה היה בהתפרצויות כעס, אם לא - הייתי פשוט מתכנסת בתוכי ולא אומרת כלום ואז מחכה שהם ייעלמו מהשטח והולכת לאכול.

יום אחד קלטתי שלא רק הערות על אוכל מפריעות לי אלא הערות בכלל. אז אולי כדאי שאלמד להיות שלמה עם עצמי במקום להתגונן? וזה מה שהתחלתי לשנן לעצמי:

 1.  'אם הם לא בסדר, למה שאני אסבול?'

2.  הם יכולים להגיד, אני לא חייבת להתייחס. אני זו שאחליט בקשר לחיי ומי שלא טוב לו זו בעיה שלו.

3.  מה שמניע אותם זה כוונות טובות. גם אם נראה שהם מתנשאים או סוציומטיים ודרך הביצוע שלהם מאפנה - אכפת להם מספיק כדי להתייחס אלי וסימן שיש לי מקום.

4.  כדי לצמוח אני חייבת לבדוק כל סיטואציה בפני עצמה - אולי מה שמפריע לי זה שהם צודקים ברגעים מסוימים? וכן, גיליתי שלפעמים הם צודקים.

5.  להשתמש בזה - תרגלתי לעצור, להקשיב, לבדוק עם עצמי ולקחת החלטה האם אני ממשיכה לאכול בהנאה או עוצרת.

אלא שלפעמים הם טועים וגם אם לא, הם עושים זאת בצורה לא מכובדת. לסיטואציות האלה הכנתי את המנטרות הבאות:

6.  זה שלהם! הם מדברים מהתסכולים האישיים שלהם ואני לא חייבת להקשיב.

7.  מי שיוצא רע מלבייש אותי זה הם - אני ארגיש טוב בזה שלא אפול למלכודת ואהיה גאה בעצמי.

8.  הכנתי תשובות מראש – איך אני הולכת להעיר להם כך שהם ישנו את הדרך וכמה שפחות ייפגעו בעצמם. בעניין הזה, לשם התחלה 'לא נעים מת מזמן'. אם לא טוב לי אני אומר את זה:

א.      תתעסקי בצלחת שלך

ב.      תודה שאיכפת לך אני מסתדרת

ג.       אני ילדה גדולה

ד.      אם אני אוכלת עוד אתה לוקח עליך את הקלוריות?

ה.      מה שטוב לך לא בהכרח טוב לי.

9.  שמתי לי מול העיניים להגיד כל דבר עם חיוך ובהתאם לסיטואציה. הערתי בהתאם לבד או בו במקום ובקול מספיק גבוה כדי שגם אחרים ישמעו את זה.

10. דמיינתי את הסיטואציות שקרו כאילו הן קורות שוב ואני מגיבה להן מחשבתית, רגשית והתנהגותית אחרת. וחזרתי על זה שוב ושוב עד שזה נהיה טבעי.

היום אני מסיימת את הביס בהנאה ועונה את התשובה שעולה לי בחיוך. מי שחצוף מספיק להיכנס לי לפרטיות שלא יתפלא כשאני מוציאה אותו משם בשלמות מלאה והרגשה מצוינת!